האתר של רמי שקלים
תורת החלום ביהדות
תפיסה בתלמוד ובמדרש שלפיה חלום הוא נבואה - חלק ב'
אף תרופות למחלות התקבלו בחלומות לדוגמה:
"וכבר באו ספורים רבים בזה הענין לגלינוס ולבן זוהר, וקרה גם כן בימי לאדם אחד שצווה בחלומו שיאכל הסם הפלוני על המחלה אשר הייתה לו, והוא לא היה מכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו, ושאל מזה לרופאים, והגידו לו שהוא בלתי מזיק לו לפי מה שמצאו טבע הסם ההוא בספריהם, ואכל ממנו אחר כן, ונתרפא".
היו חכמי ישראל שקבעו הלכות בעקבות מסרים שקיבלו בחלום מנפטרים. ויכוחים שונים בין חכמי המשנה נסתיימו לאחר חלום מסוג זה. בעקבות ויכוח בין ריש לקיש לרבי יוחנן על השאלה: האם קידשו בני ישראל בכורות (בנים בכורים) במדבר או רק לאחר כניסתם לארץ? (רבי יוחנן אמר קידשו במדבר, ריש לקיש אמר לא קידשו במדבר, אלא לאחר כניסתם לארץ), ניגלה רבי יוחנן לאחר פטירתו לרבי אלעזר ואמר לו שהאמת עם ריש לקיש:
"אמר ר' אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחילמא דמילתא מעליתא אמינא".
במקום אחר חוזר רבי אלעזר על התגלות רבי יוחנן אליו בחלום. ומפרש רש"י:
"הלילה נראה לי רבי יוחנן בחלום, והואיל ונראה לי [בחלום], יודע אני בי שאומר היום דבר טעם".
רב יוסף מעיד על מסר שקיבל בחלום.
גם רבא קיבל מסר בחלום על פטירת "חומא" אשתו של חברו אביי.
אולם חכמים הדגישו, שלמרות שאדם קיבל מסר מ"בעל החלום" שהוא עתיד להיפטר מן העולם, אל יתייאש ויתפלל: "אמר רבי חנן: אפילו בא בעל החלום ואמר לו: למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר: 'כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא'".
לדעת האמורא רבא, בשעת הסתר פנים כאשר הקב"ה כועס על ישראל הוא מדבר עם ישראל בחלומות, שהם תחליף לנבואה:
"אמר רבא: אמר הקדוש ברוך: הוא אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר".
כה עזה הייתה אמונת חלק מהחכמים שחלום הינו נבואה, עד שהורו לעשות התרה למי שנידוהו בחלום.
"אמר רב יוסף נידוהו בחלום, צריך י' בני אדם להתיר לו".
מאמר זה של רב יוסף מורה על מידת האמונה בחלום, והשקפתו שהחלום הוא דבר של ממש. על פי דבריו נידוי אדם במציאות או בחלום שווים המה, ולכן צריך עשרה אנשים כדי להתיר בפניהם את הנידוי.
את דברי רב יוסף מפרשים בעלי התוספות:
"לפי שחלום הוי כעין נבואה יש לו לדאוג מן הפורענות לכן צריך להתירו בעשרה ואז הוא מותר".
"ואמר רבי יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין, חלום של שחרית וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנִפתר בתוך חלום. ויש אומר אף חלום שנשנה [שחוזר על עצמו] שנאמר: 'וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂתוֹ'".
"והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא".
תרגום הדברים: 'אמר רב חסדא: חלום שלא נפתר כאיגרת שאינה נקראת'. מפסוק זה נראה, שרב חסדא סבור שבחלום יש מסר נבואי ולכן יש לפרשו. אם החלום לא פורש, האדם לא קיבל את המסר הצפון בו, והדבר דומה למכתב שנשלח ולא נקרא.
על פי התלמוד, הוולד ברחם אימו הוא במצב של נבואה מתמשכת, והוא צופה ורואה מסוף העולם ועד סופו ויודע את כל התורה:
"דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום, וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו. וכיוון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום [פיו] ונסתם הפתוח [הטבור]. שאלמלא כן אינו יכול
לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר: בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא [ספרד]. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים [שהעובר ברחם אימו] שנאמר: מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני. ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים? הוי אומר: אלו ירחי לידה ומלמדין אותו כל התורה".
פרשן התלמוד, המאירי, כותב שהחלום הוא שלב לפני הנבואה:
"כבר ידעת מספרי החכמים שהשלם מעיקר יצירתו בכח השכלי עם היותו בלתי שלם בעיקר יצירתו בהכנת הכח המדמה הוא יהיה לפי טבעו חכם אם יתעסק וישתדל בצורכי הלימוד אבל לא יהיה לו מבוא כלל בנבואה ואם הוא בהפך רוצה לומר היותו שלם מעיקר יצירתו בהכנת הכח המדמה עם היותו בלתי שלם בהכנת הכח השכלי או שהיה שלם גם בזו או שלא השלים עצמו בלימוד הוא יהיה כחו בקסם ובחלומות צודקים ובהנחת הנימוסים ומפליא בפתרון חלומות אם הוא מן היודעים אף על פי שאינו שלם והוא מכת הקוסמים ונביאי השקר ואם לא למד יהיה כחו בהנהגות מדיניות וכשהיה שלם מעיקר יצירתו בשני אלה הכוחות וישלים נפשו בכל מיני השלמות אם יגיעהו רצון האלהי להיות שפע אלוהי שופע על המדמה ועל השכלי יתנבא והוא מכת נביאי האמת".
הרמב"ם מתנגד באופן גורף לתפיסה שלפיה מרבית בני האדם חולמים חלומות אמת וכותב שרק הנביאים האמיתיים זכו לחלום אמת. לנבואה זכּה אמיתית וטהורה שאין בה שמץ מן החלום השקרי זכה משה רבינו. ולטענתו, הגם שנאמר עליו "בחלום אדבר בו", הכוונה לנבואה שבאה לו בהקיץ במצב של עירות ולא בחלום:
"ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה [עליו השלום] נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים. הראשון כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו הש"י [השם יתברך] אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי שנאמר: 'פה אל פה אדבר בו'. והענין השני כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות: 'בחלום הלילה', 'בחזיון לילה' ורבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ושנאמר מחשבתו פנויה כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר 'במראות אלהים', ומשה יבא עליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים כמו שיעידו הש"י 'ונועדתי לך שם' ואמר הש"י 'אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וגו'.
הרוצה להרחיב את אופקיו בעניין תפיסת החלום ביהדות יקרא בספרים: תורת החלום ביהדות – כרכים א-ב,, מאת ד"ר רמי שקלים.